עת"מ 13247-01-21

תקציר

פסק הדין דן בעומק השיקוע והגובה של מפלס הכביש לכביש רפאל איתן, שנקבע בעבר כי הוא שקוע לפי תמ"א 1004 משנת 2006. עיריית רמת גן בנתה באופן בלתי חוקי תעלת ניקוז לאורך תוואי הכביש ללא היתרים, ובהמשך הסכימה כי נת"ע תקים אותו במסגרת עבודות קק"ל. העותרים התנגדו להחלטת רשות התשתיות הלאומיות מ-2017, שאישרה את תוואי הרכבת הקלה במרכז הכביש. העירייה הציעה אז אומדן לסלילת הכביש באמצעות שיקוע, אך נת"ע התנגדה. בהמשך אישרה ועדת המשנה הגדלת השיקוע עד 6 מטרים בשל קיומו של הצינור, בתנאי שייערכו בדיקות רעש וזיהום אוויר, ונת"ע תעמוד במגבלות שקבעה רשות התכנון הארצית. העותרים טענו כי ועדת המשנה נעדרת סמכות לשנות את מפלס הכביש וכי נפלו פגמים מנהליים בתהליך קבלת ההחלטות, אך בית המשפט קבע אחרת. נקבע כי התב"ע לתשתיות לאומיות גוברת על תמ"א 1004, ובוועדת המשנה נתונה הסמכות לשנות את שיקוע הכביש, לרבות מסילת קק"ל, כך שהם מהווים את הכביש כולו. עוד קבע בית המשפט כי החלטת ועדת המשנה להפעיל את סעיף הגמישות, המאפשר שינוי תוואי המסילה מטעמים תכנוניים או הנדסיים, הייתה חוקית, שכן מאחורי השינוי עמדו שיקולים הנדסיים ולא היו חסמים סביבתיים. כמו כן, לא נפלו פגמים פרוצדורליים בתהליך קבלת ההחלטות, וההחלטה עצמה הייתה סבירה. לפיכך, העתירות שערערו על החלטת ועדת המשנה נדחו. בנוסף, קבע בית המשפט כי לא נפל פגם בהחלטת פקיד היערות להעניק רישיון לכריתת עצים לאורך תוואי הכביש, שכן היא התבססה על סקר עצים מפורט והתקיים שימוע. לבסוף חויבה עיריית רמת גן לשאת בהוצאות העותרים והמדינה.