בע"מ 7367/22

תקציר

בפסק הדין דן בית המשפט בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה. השופט, מכוח תקנה 149(2)(ב) לתקנות החדשות ותקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה, מתייחס לבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור. לאחר עיון בטיעונים ובהחלטות של בתי המשפט לענייני משפחה ומחוזי, השופט מחליט לדחות את הערעור. שלב קדם המשפט, שחל עליו תקנה 63(ב)(16) לתקנות החדשות, מאפשר לבית המשפט ליתן פסקי דין אם כתב ההגנה אינו מגלה הגנה. השופט בוחן האם סמכות זו הופעלה נכון במקרה הנוכחי, תוך הקבלה לתקנה הקודמת 143(9). הסמכות לדחות על הסף, בהעדר עילת תביעה לפי תקנה 41(א)(1), מושווית למתן פסק דין קדם משפט. ההבדל העיקרי טמון בתוצאות שלהם; דחיית תביעה מאפשרת הגשה מחדש, בעוד שפסק דין קדם משפט הוא סופי. השופט מדגיש את החשיבות של בחינת "סיכויי הגנה" בדומה ל"סיכויי תביעה" כדי לאזן בין יעילות להוגנות בהליכים משפטיים. התקנות החדשות נועדו לייעל תהליכים ולפתור סכסוכים ביעילות, במיוחד בבתי המשפט לענייני משפחה שבהם עיכובים עלולים להחריף סכסוכים. במקרה הספציפי, פירוק שותפות נמצא בבדיקה. בית המשפט לענייני משפחה, בבהירות מספקת מטעמים משפטיים ועובדתיים, נותן פסק דין בשלב קדם המשפט, כאשר הסנגורים של המבקש סבורים כי אין בהם די כדי למנוע פירוק. השופט סולברג, אליו הצטרפו השופטים עמית ווילנר, מסכים כי יש להפעיל סמכות זו בזהירות ורק כאשר ההגנה אינה מראה הגנה בת קיימא, וקובע כי לצדדים צריכה להיות הזדמנות לטעון האם פסק דין קדם משפט הוא ראוי. החלטת בית המשפט מדגישה שימוש זהיר בפסקי דין קדם-משפטיים לשמירה על טוהר המידות והיעילות השיפוטית.