רע"א 4126/24

תקציר

חוק המשפחות קובע כי חייל שנהרג בקרב יפוצה יחד עם בני משפחתו, לרבות ילדים מתחת לגיל 21. בית המשפט דן בהגדרת "ילד הקורבן", והאם היא מתייחסת אך ורק לילד ביולוגי או מרמזת גם על אבהות תפקודית. המדינה טוענת כי לצד הקשר הגנטי יש להוכיח גם אבהות תפקודית, ומספקת לכך שלושה נימוקים: פיצוי לתלויים, כוונה ותא משפחתי. עם זאת, בית המשפט מצדד בפרשנות המילולית של החוק, וקובע כי יש ליישם את לשונו הברורה של החוק מבלי להתעמק בכוונות המחוקק. יש להכיר בילד הביולוגי של הקורבן ככזה ללא צורך להוכיח קשר תפקודי כלשהו. עוד מדגיש בית המשפט כי מטרת החוק היא להביע את הכרת התודה של המדינה כלפי מי שהקריב את חייו, ולכן אל לה למדינה לשלול הטבות מילדיו הביולוגיים של הנפטר. בנוסף, בית המשפט מציין כי פרשנות החוק חוסכת, פשוטו כמשמעו, משאבים שיפוטיים. השופט מציג שני מקרים היפותטיים כדי להמחיש את הנקודות ומגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור. ההחלטה מתקבלת פה אחד והמדינה מחויבת לשלם את הוצאות המשיב.