עס"ק 1002/04

תקציר

התיק נסוב סביב חובתם של קבלני חשמל לשלם דמי טיפול ארגוניים להתאחדות הקבלנים והבונים בישראל. המערערים, שהם קבלני חשמל עצמאיים, סירבו לשלם אגרות אלה בטענה שהם חברים באיגוד החשמלאים המורשים בישראל, שלטענתם הוא ארגון מעסיקים מייצג. אלא שהתאחדות הקבלנים הגישה נגדם תביעות בדרישה לתשלום אגרות אלה. בית הדין האזורי בתל אביב דן תחילה בתיק וקבע כי ארגון החשמלאים אינו ארגון מעסיקים מייצג, מה שהוביל לערעור שהובא בפני בית המשפט העליון. בית המשפט העליון, בהסכמה עם בית הדין האזורי, דחה את הערעור ואישר כי איגוד החשמלאים אינו זכאי להיות ארגון מעסיקים. ההחלטה התבססה על כמה נקודות מרכזיות: מטרות האיגוד, כפי שנקבעו בתקנון, התמקדו בעיקר בנושאים מקצועיים ולא בייצוג מעסיקים ביחסי עבודה; באיגוד חברים עצמאים רבים שלא העסיקו עובדים, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם מאפיינים של ארגון מעסיקים; וההסכמים הקיבוציים שנחתמו על ידי האיגוד התמקדו בהסדרים פנסיוניים ולא במשא ומתן על שכר ותנאי עבודה מטעם המעסיקים. בנוסף, הסתמך בית הדין על ממצאי בית הדין האזורי בדבר היעדר אינדיקציה לכך שהאיגוד הוקם כדי לקדם את האינטרסים של המעסיקים במשק החשמל. ככלל, בית המשפט העליון הצטרף להערכת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה איגוד החשמלאים לא עמד בקריטריונים להיחשב לארגון מעסיקים מייצג ולפיכך חויבו המערערים בתשלום דמי טיפול ארגוניים להתאחדות הקבלנים. ההחלטה חיזקה את אופיים הבלעדי של סידורי האבטחה הארגוניים ואת הדרישות להכרה בגוף כארגון מעסיקים על פי הדין הישראלי.