ת"א 42647-05-19

תקציר

פסק הדין דן בסילוקן של שלוש עילות תביעה עיקריות שהועלו בתביעה שהגישו ארבעה תובעים נגד נתבע בשם יאיר, ושתי חברות. עילת התביעה הראשונה עניינה בהמחאת הלוואה מהבעלים הקודמים של החברות ליאיר, ומשיכת סכומי כסף גדולים מחשבונות החברות לחשבונו הפרטי, ללא ידיעתם או הסכמתם של התובעים. הנתבעים טוענים כי עילת תביעה זו פסולה בשל התיישנות, שכן הפעולות התרחשו בין השנים 1989-2004, למעלה מחמש עשרה שנים לפני הגשת התביעה בשנת 2019. השופטת מסכימה ומציינת כי התובעים היו מודעים, או היו צריכים להיות מודעים, להקצאה הרבה קודם לכן, וכי הפעולות הכספיות שנקט יאיר לא היו במרמה או במרמה. עילת התביעה השנייה מבקשת השבת מניות בחברת רוטופלס, שהועברו ליאיר באמצע שנות התשעים. לטענת התובעים, מניות אלה הועברו ליאיר בנאמנות ועל סמך הבטחתו להחזירן ככל שיתבקש. עם זאת, הנתבעים טוענים, והשופטת מסכימה, כי המניות ניתנו ליאיר במתנה, וסוגיית הבעלות כבר הוכרעה בהליכים משפטיים קודמים. השופט קובע כי עילת התביעה בעניין השבת המניות פסולה גם בשל תקופת ההתיישנות, שכן יאיר סירב במפורש להעביר את המניות בחזרה לתובעים בשנת 2010, והתביעה הנוכחית הוגשה עשר שנים לאחר מכן. עילת התביעה השלישית נוגעת לקיפוח בעלי מניות המיעוט ולהפרת אמונים בניהול החברות. התובעים טוענים כי יאיר החריג אותם ממידע חיוני, קיבל החלטות חד צדדיות וסירב לקיים אסיפות כלליות או למסור דוחות כספיים. השופט קובע כי עילות תביעה אלה, הנוגעות לאירועים בשנים 2018 ו-2019, לא התיישנו ונותרו בתוקף. הצדדים מתבקשים להגיש טיעונים נוספים בנקודות אלה. לסיכום, השופט קובע כי יש לדחות שתיים מתוך שלוש עילות התביעה העיקריות בשל תקופת ההתיישנות. כל צד אחראי להוצאות המשפטיות שלו.