ת"א 9349/07

תקציר

פסק הדין דוחה את הטענה לרשלנות רפואית במהלך הריון שהביא ללידת תינוק עם תלסמיה ובעיות בריאותיות קשות. בתביעה, שהוגשה עשרים וחמש שנים לאחר הלידה, נטען כי הרופא הנתבע לא ביצע בדיקות שהיו יכולות לגלות את המחלה. עם זאת, בית המשפט מצא כי תביעתם הראשונית של התובעים, כמו גם תביעה מוארכת שהוגשה לאחר תקופת ההתיישנות, חסרות שחר. התובעים טענו כי מאחר ששני ההורים סבלו מתלסמיה קלה, היה על הרופא לדעת על הסיכון ולבצע בדיקות מתאימות. אך טענה זו הוכחה כלא נכונה, שכן טענת ההורים כי חלה בתלסמיה קטין לפני הלידה הייתה שקרית. יתר על כן, פרקטיקות האבחון הרפואי בשנת 1982, עת התרחשו האירועים הרלוונטיים, לא כללו בדיקה לתלסמיה בהיעדר חולה מוכר במשפחה, מה שלא היה המקרה של התובעים. בנוסף, טענת התובעים כי תוצאות בדיקת ההמוגלובין של האם היו צריכות להביא לחקירה נוספת הופרכה על ידי עדות מומחה. המומחה שמונה על ידי בית המשפט אישר כי התנהלות הנתבעת עמדה באמות מידה מתאימות וכי האבחנה של אנמיה מחוסר ברזל הייתה מוצדקת. יתר על כן, גם אם הייתה הוכחה רשלנות, לא ניתן היה להפסיק את ההיריון בשלב בו התגלתה רמת ההמוגלובין הנמוכה, שכן הפלה לא הייתה אופציה בשלב זה של ההריון. ככלל, קבע בית המשפט כי הראיות אינן תומכות בטענות התובעים וכי הטענה, לרבות הטענות שהועלו לאחר תקופת ההתיישנות, חסרות שחר. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, למרות טענותיה המהותיות של הנתבעת לחיוב התובעים.