ת"א 33080-05-16

תקציר

התובע, שהוחזק במעצר במשך כמעט שנתיים בעת שניסה לחצות את הגבול הישראלי, תבע את משרד הפנים ואת בית הדין לביקורת משמורת על שוהים בלתי חוקיים בגין רשלנות וכליאת שווא, בדרישה לפיצויים בסך מיליון ₪. התביעה התבססה על הערת אגב בעתירה מנהלית קודמת לפיה שהותו הממושכת של התובע במשמורת נבעה מרשלנות של עובד המשרד. עם זאת, הערה זו נמצאה לא מדויקת ולא מהווה גורם מכריע בתוצאת העתירה. התביעה נגד בית הדין לביקורת משמורת נדחתה על ידי בית המשפט העליון על בסיס חסינות שיפוטית מהותית, שחלה גם על החלטות משרד הפנים שנבחנו על ידי בית הדין. גם טענת התובע כי המשרד לא ערך ראיון זיהוי בשפת האם שלו, פולטה, נדחתה מאחר שהשפה מדוברת לעיתים רחוקות והתובע עצמו לא סיפק מתורגמן הולם במהלך המשפט. זאת ועוד, מהראיות עולה כי שחרורו של התובע ממעצר לא נבע ממידע חדש או משינוי בעמדת המשרד אלא מחווה הומניטרית לאחר מעצר ממושך. השופט הגיע למסקנה כי לא הייתה רשלנות או כליאת שווא מצד הנתבעים ולכן דחה את התביעה. התובע חויב לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.