בד"א 106/06

תקציר

המערער, עורך דין במקצועו, הואשם במספר מקרים של התנהגות מקצועית בלתי הולמת ומרמה כלפי מרשו. הוא הואשם בין היתר בחוסר נאמנות, אי העברת כספי לקוחות וזיוף חתימות. בתחילה הכחיש המערער חלק מהטענות, אך בהמשך הודה בהן במסגרת הסדר טיעון. עם זאת, בית משפט קמא לא קיבל את הסדר הטיעון, בהתחשב בחומרת העבירות ובהרשעותיו הקודמות של המערער, שכללו עבירות דומות. בית המשפט גזר עליו 12 חודשי השעיה בפועל ו-60 חודשי מאסר על תנאי. המערער ערער, וטען כי היה על בית משפט קמא לקבל את הסדר הטיעון, שכן המתלונן חזר בו מתלונתו ודחה את התביעה נגדו. ערכאת הערעור הסכימה כי בית משפט קמא שקל כראוי את האינטרס הציבורי ואת חומרת העבירות. עם זאת, במתן משקל ראוי להסדרי טיעון, הפחית בית המשפט את תקופת ההשעיה בפועל ל-10 חודשים, תוך שמירה על יתר רכיבי העונש. השופטים הדגישו כי האינטרס הציבורי במקרים כאלה צריך לגבור, ולדחיית התלונה הספציפית יש משקל מופחת. הם הדגישו את חומרת העבירות של שימוש לרעה בכספי לקוחות ואת הצורך בהרתעה. ההחלטה להטיל עונש מופחת של 10 חודשי השעיה בפועל התקבלה פה אחד.