פר"ק 59196-02-16

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את בקשת פסילת החייב. גם טענת החייב כי תגובת המנהל המיוחד מהווה לשון הרע ויש למחוק אותה נדחתה, שכן השופט לא מצא תוכן מכפיש בתגובה. השופטת הסבירה כי גם כתבי הטענות של החייב מלאים בטענות קשות ובוטות, ולכן החייב לא יכול היה לדרוש את מחיקת התבטאויותיו המתונות בהרבה של המנהל המיוחד. על פי החוק בישראל, כדי לפסול שופט נדרשת הוכחה מנקודת מבטו של שופט סביר היוצרת חשש ממשי כי השופט גיבש דעה שאינה ניתנת לשינוי. השופטת הבהירה כי היא אינה מכירה אישית את הצדדים המעורבים והחלטותיה התבססו אך ורק על העובדות והחוקים החלים בתיק. השופט נימק מדוע בקשת הפסילה נכשלה בנימוקים מקדמיים. ראשית, היא נעדרה כל ראיה למשוא פנים, ושנית, היא הוגשה באיחור משמעותי לאחר שהחייב ידע על עילות הפסילה הנטענות. השופטת דחתה גם את טענות החייבת כי קיבלה שוחד או קיבלה איומים, שכן טענות אלה היו משוללות כל יסוד. השופטת התייחסה גם לטענה כי קיים קשר משפחתי בין מזכירות בית המשפט לבין עורך דינו של אחד הצדדים, והסבירה כי קשר זה אינו מהווה עילת פסילה. השופטת הציגה ראיות לכך שהתייחסה לחייב ולחברות המעורבות בתיק בסבלנות, נתנה להם מספר ארכות ונענתה לבקשותיהם. עוד הדגישה השופטת כי החלטותיה התבססו על הראיות והממצאים שהוצגו בבית המשפט ולא התקבלו בקלות ראש. עוד ציינה כי ניהלה את ההליכים בבית המשפט כראוי, ונתנה לחייב ולעורכי דינו הזדמנות הוגנת להציג את טענותיהם. השופטת סיימה את דבריה בהדגשה כי החלטותיה היו חסרות פניות ומבוססות על העובדות והחוק, ולכן בקשת הפסילה לא הייתה ראויה ונדחתה. המבקש חויב בהוצאות המנהל המיוחד, שהסתכמו ב-2,500 ₪.