ת"א 61545-10-20

תקציר

פסק הדין מתאר מחלוקת בין רשות מקרקעי ישראל לבין נאשם שהתגורר באדמות הרשות ללא רשות. הנתבעים טענו כי יש להם אישור מעורך דין העובד ברשות, ולכן יש להם זכות להישאר במקרקעין ולא הסגת גבול. בית המשפט מצא כי לנאשם לא הייתה רשות להתגורר במקרקעין והוא פלש אליה. מאחר שהקרקע שייכת למדינה, נצטווה הנאשם לפנות את המקום. בית המשפט פסק גם על גובה דמי השימוש שעל הנתבעת לשלם בגין מגורים במקרקעין שלא כדין. האגרות, המחושבות על בסיס שווי השוק של המקרקעין, מסתכמות ב-281,184 שקל, נמוך משמעותית מהסכום הנתבע על ידי הרשות. גם טענת הרשות לעלות הריסת מבנים בלתי חוקיים שבנה הנתבע נדחתה, שכן הנתבע פעל בתום לב והמבנים היו זמניים. סכום דמי השימוש מופחת עוד יותר, בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של הנתבע ובהתנהלות בלתי ראויה של הרשות, ל-180,000 ₪. סכום זה ישולם לרשות מקרקעי ישראל. הנתבע אחראי גם להריסת כל המבנים הבלתי חוקיים במקרקעין בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין; אחרת, הרשות תבצע את ההריסה בעצמה. לבסוף, כל צד אחראי לשכר טרחתו, והנתבע אינו נדרש לשלם עלויות נוספות.