עע"מ 3293/23

תקציר

בפרשת "מדינת ישראל, המשרד לביטחון לאומי נ' מייסרה סרסור", דן בית המשפט העליון בערעור על שלילת רישיון נשק שהוענק בעבר לסרסור. הערר נבע מהחלטת המשרד לביטחון פנים לשלול את רישיונו של סרסור בשל חשד למעורבותו באירועים רשלניים ובאירוע הצתה למרות שלא הוגש נגדו כתב אישום. בתחילה פסק בית המשפט המחוזי מרכז לוד לטובת סרסור, וקבע כי המשרד לביטחון פנים לא שקל כראוי את כל המידע הרלוונטי, לרבות סגירת שני התיקים החשודים נגדו מחוסר ראיות. המדינה התנגדה למסירת פרטי חקירות סגורות לממונה או לפקיד הרישוי, בנימוק של אילוצים משפטיים לפי חוק המידע הפלילי הישן והחדש. חוקים אלה מגבילים את הגישה למידע רגיש כזה לישויות משפטיות ספציפיות, לא כולל רשויות רישוי כלי ירייה. לאורך המשפט הופנתה תשומת הלב לאיזון בין ביטחון הציבור – שנבחן על פי תפקידה של המשטרה בהערכת איומים – לבין זכויות הפרט לשאת נשק. יש לציין כי תיקון (תיקון 24) שינה את הנוף המשפטי בכך שייחס משקל משמעותי להערכות המשטרה בדבר שלום הציבור ומסוכנות הציבור בכל הנוגע לרישוי כלי ירייה, והגביל למעשה את סמכות שיקול הדעת של פקיד הרישוי והמפקח בעניינים אלה. בפסק הדין נקבע כי המסגרת החוקית מונעת מהממונה ומפקיד הרישוי לגשת או להשתמש בתיקי חקירה סגורים בעת קבלת החלטות רישוי. עם זאת, מתוך הכרה במחדל מצד המשטרה בכך שלא גילה כי התיקים נסגרו, הורה בית המשפט לבחון מחדש את ערעורו של סרסור בהתבסס על תשומות משטרתיות מעודכנות וללא הכללת מידע פלילי בלתי מורשה. הדבר משקף עמדה רבת ניואנסים לפיה שיקול הדעת במתן או בשלילת רישיונות נשק מוכתב במידה רבה על ידי הערכות משטרתיות לטובת שלום הציבור, מה שמאלץ את גופי הרישוי לדבוק בהערכות מוסמכות אלה, ובכך מקל על שיקולים נוספים של שיקול דעת, אלא אם כן תנאים חדשים מצדיקים בחינה מחודשת. ההחלטה מדגישה את האיזון בין שמירה על שלום הציבור לבין שמירה על צדק פרוצדורלי ליחידים בסכסוכים כאלה.