ע"א 192/82

תקציר

פסק הדין מתייחס לתנאים שבהם יכול בית המשפט להוציא צו האוסר על בן זוג להיכנס לדירתם המשותפת של בני הזוג, ומתמקד בעיקר במניעת מעשי אלימות ובשמירה על שלומם של כל הצדדים המעורבים. בית המשפט הדגיש כי צווים אלה לא נועדו ליצור "פירוד" בין בני זוג אלא נועדו להגן מפני התעללות פיזית, רוחנית או נפשית. הוצאת צווים כאלה צריכה להיות מוגבלת למקרים שבהם מידת האלימות מצדיקה הרחקה של אדם מביתו, ורק לאחר בדיקה מעמיקה ואזהרות. עוד ציין בית המשפט כי הבעלות בדירה אינה משפיעה על ההחלטה להוציא צו כניסה. שיקולים להוצאת צווים אלה כוללים פרובוקציות אחרונות ותזמורן, הסדרי המגורים של בני הזוג וכל התדיינות משפטית מתמשכת שמטרתה לפתור סכסוכים. חשוב לציין, כי על בית המשפט לשקול גם את טובתם של כל הילדים המעורבים, ולאשר כי ביטחונם ושלום הסביבה המשמורנית שלובים בטובתה של האם. בנוסף, בית המשפט אינו ממליץ להשתמש בצווים אלה כמנוף במשא ומתן לגירושין, ודוחק בבני זוג לחפש הסכמי גירושין ידידותיים והוגנים. במקרה הנדון, בית הדין לא מצא עילה מספקת לקיים איסור כניסה בלתי מוגבל נגד הבעל, וציין תוקפנות הדדית ולא אלימות חד צדדית. בעקבות זאת ביטלה את הצו שאסר על הבעל להיכנס לביתו. עם זאת, היא אישרה את קביעת המזונות, למרות שהבעל טען שהיא מוגזמת. בית המשפט סיים בהמלצות לבני הזוג למתן כל פגיעה עקב הפרידה הממושכת, במיוחד בכל הנוגע לילדיהם, תוך הבטחה שכל סכסוך עתידי ייפתר כדין ובכבוד.