ה"פ 22534-12-10

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנותה של הוראה חוזית ביחס להלוואה. המוכרים טענו כי הרוכש היה מחויב להעמיד להם הלוואה בסמוך לאחר חתימת ההסכם, או לפחות בתוך זמן סביר. עם זאת, הרוכשת טענה כי לא היה תאריך נקוב להלוואה בחוזה, והבנקים סירבו לבקשתה למימון. בית המשפט הסכים עם פרשנותו של הרוכש, וציין כי החוזה ציין במפורש התחייבויות אחרות עם לוחות זמנים ברורים אך היה מעורפל לגבי לוח הזמנים של ההלוואה. הסעיף הזכיר את "כוונתו" של הרוכש לבקש הלוואה מבלי להתחייב למועד מסוים, ומנהל הרוכש אישר פרשנות זו. כמו כן, ממסמכים ומעדויות עולה כי ההלוואה מותנית בקבלת תמיכה כספית לפרויקט, שהייתה תלויה בהיתר בנייה שטרם ניתן. בית המשפט דחה גם טענות שהתבססו על תשלום מס רווחי הון, שכן לא התקיימו התנאים להפעלת תשלום המס. למרות היעדר מועד קצוב, המבקשים לא טענו למסגרת זמן סבירה, ובית המשפט מצא כי פעולותיו ומאמציו של הרוכש לקבלת היתרים ומימון היוו שיקול על כך שלא התעקש על תשלום מיידי. בסופו של דבר, התביעה נדחתה, ושני הצדדים נשאו בעלויות משלהם בשל מערכת היחסים המתמשכת ביניהם. פסק דין זה ניתן ביום 8.8.2011.