ת"א 6908-06-15

תקציר

התובע, תושב כפר קאסם, תבע את רשות מקרקעי ישראל ואת מינהל מקרקעי ישראל, בבקשה לרשום זכויות מסוימות בחלקת קרקע בכפר קאסם. הנתבעים טענו כי התביעה קצובה בזמן ודינה להידחות, ובית המשפט הסכים לכך. הקרקע המדוברת נרשמה על שם רשות הפיתוח עוד בשנת 1972, ולכן חלה תקופת ההתיישנות בת 15 השנים, והתביעה הוגשה למעלה מ-40 שנה לאחר שקמה עילת התביעה. התובע לא הוכיח נסיבות חריגות כלשהן שיש בהן כדי להאריך את תקופת ההתיישנות. בנוסף, הטענה נעדרת שחר. על פי פקודת ההסדר, על התובע להוכיח הן את קיומן של זכויותיו במקרקעין והן כי רישום הזכויות הושג במרמה, דבר שלא עשה. לא הובא כל מסמך המראה כי הקרקע עברה בירושה או במתנה לקודמו של התובע, והמסמך המתיימר להראות את העברת הזכויות מסבו של התובע לאביו לא אומת. זאת ועוד, התובעת לא הוכיחה כי הרישום על שם הנתבעים היה מזויף. הראיות הראו כי הקרקע עברה הליך פשרה, כאשר רשות הפיתוח הגישה תזכיר תביעה, ופקיד ההסדר הכריע לטובתה לאחר שלא הוצגו טענות אחרות. גם טענת התובע כי הקרקע עובדה על ידי משפחתו, לרבות קודמתו בתפקיד, לא הוכיחה תרמית או פגם כלשהו בהליך הרישום. בסיכומו של דבר, בית המשפט מצא כי התביעה התיישנה ולא צלחה לגופה, ולכן דחה אותה מבלי לפסוק הוצאות.