ע"מ 52055-02-18

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על שיעור היטל עובדים זרים הולם שהוטל על מעסיק, שגב תעשיות בע"מ, שהעסיק שמונה עובדים זרים ללא ההיתרים הנדרשים בשנות המס 2012-2014. על ההיטל חל חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל, הקובע תעריפים שונים לענפים שונים: 0% לחקלאות ו-15% למסעדות אתניות, תעשייה ובינוי. המערערת טוענת כי יש להטיל על עובדיה הזרים שיעור היטל בשיעור של 15%, ואילו פקיד השומה המשיב טוען כי חל שיעור של 20%. פסק הדין דן בהגדרת "עובד זר" לפי חוק עובדים זרים ובדרישה ממעסיקים לקבל היתר לפני העסקתו. בית המשפט מכיר בכך שלעובדי המערערת, שהם מסתננים מסודן ואריתריאה, אין את האישורים הדרושים. עם זאת, בהתבסס על ההיסטוריה החקיקתית של חוק ההיטל, בית המשפט מפרש את ההוראות הרלוונטיות כך ששיעור ההיטל המופחת בשיעור של 15% חל על עובדים זרים במגזר התעשייתי, בין אם יש להם היתר ובין אם לאו. זאת משום שהדגש בחקיקה הוא על סוג התעשייה ולא על קיומו של היתר. בית המשפט מנמק פרשנות זו בהפניו, למדיניות הממשלה בדבר אי-הרחקה ואי-אכיפה כלפי מסתננים, המאפשרת למעשה את העסקתם, ולפסיקת בית המשפט העליון בעניין הסעד, הרואה במסתננים "עובדים זרים" לצורך דיני היטל. עוד מציין בית המשפט כי העלאת שיעור ההיטל כך שיבחין בין עובדים זרים חוקיים לבלתי חוקיים לא נחקקה במפורש. כמו כן, פסק הדין מתייחס לקשר בין חוק ההיטל לבין חוק עובדים זרים, וקובע כי יש לראות בדרישת היתר חזקה ולא תנאי לשיעור ההיטל המופחת. בית המשפט מדגיש כי מדיניות אי האכיפה של הממשלה כלפי מסתננים מעצבת את סוגיית ההיטל כולה ומשפיעה על פרשנות החוקים הרלוונטיים. בסופו של דבר, פסק בית המשפט המחוזי מרכז-לוד לטובת המערערת, שגב תעשיות בע"מ, בקובעו כי יש להטיל שיעור היטל בשיעור של 15% על העסקת עובדי המערערת. גם השופט, שמואל בורנשטיין, בוחר שלא לפסוק הוצאות כלשהן, מתוך הכרה במורכבות הנושא ובעובדה שתיקים דומים נוספים תלויים ועומדים להכרעת דין.