ע"מ 1130/07

תקציר

בין המערערת למשיב הייתה מחלוקת באשר לסיווג התמורה בגין מכירת מניותיה הרגילות של המערערת. המערערת טענה, כי בחירתו של המשיב ללכת בדרך הדין הכללי הובילה להערכה פסולה כמניות הבכורה ואין לראות בהסכם האופציה חלק ממחיר מכירת המניה על פי הדין הכללי. המשיב טען מנגד כי גם לפי דיני החברות יש לראות במניות הבכורה איגרות חוב ולא מניות, ולא רק לצורכי דיני מס. השופטת הסכימה עם עמדת המשיב וקבעה כי השימוש שעשתה המשיבה בכלי הסיווג מחדש, הבוחן את מהותה הכלכלית של העסקה, היה כדין. כמו כן, נקבע כי מניות הבכורה, יחד עם הסכם האופציה, היוו תמורה למכירת המניות הרגילות, ולמעשה תפקדו כהלוואה, למרות שלא סווגו רשמית ככאלה. השופט פסק גם לגבי סכום התמורה, וקבע כי יש לנכות 50% מהדיבידנד שחולק לפני הרכישה מהסכום המצטבר של מניות הבכורה, ורק 90% מסכום זה ייחשב כתמורה למכירת מניות. עמדת המשיב בדבר רווחים ראויים לחלוקה והוצאות משפט התקבלה, וערעורה של המערערת בעניינים אלה נדחה. בנוסף, הורה השופט למשיב לכסות את הוצאות המערער ושכר טרחת עורך דין בסך 42,000 ₪ בשל שיהוי המשיב בהגשת סיכומים והתנהלות שאינה הולמת בעל דין.