סע"ש 60404-12-13

תקציר

התובעת, אשת מכירות, תבעה את מעסיקה לשעבר על עמלות שלטענתה הייתה זכאית להן על סמך מצגים שהוצגו בפניה טרם העסקתה, ובהתאם להסכם העסקתה. כמו כן תבעה גמול שעות נוספות, פיצוי בגין עוגמת נפש ופיטורים שלא כדין. השופטת קבעה כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי הנתבע ניצל אותה לחובות שאינן מכירות, וכי המצג שניתן לה בנוגע להכנסותיה אינו מחייב. לפיכך, נדחתה התביעה להפרשי שכר טרחה על בסיס מצג זה. גם תביעתה של התובעת לעמלות על פי הסכם העסקתה נדחתה, שכן מהראיות עולה כי היא הסכימה לשינוי בתנאי העסקתה, והמשיכה לעבוד בתנאים החדשים למעלה משנה ללא מחאה. עם זאת, השופט פסק לטובת התובעת בעניין גמול שעות נוספות. מהראיות עולה כי התובעת לא קיבלה פיצוי בגין שעות עבודה נוספות, וכי הנתבעת לא ניהלה רישומי נוכחות נאותים. השופטת הורתה לנתבעת לשלם לתובע שעות נוספות עבור השעות כפי שהופיעו בכרטיסי הנוכחות. עוד קבעה השופטת כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה עקב היחס המשפיל והמעליב שקיבלה מהממונים עליה. למרות ההיקף הצר של הפסיקה במקרים כאלה, השופט פסק לתובע 10,000 ₪ עבור רכיב זה. השופטת מצאה כי פיטורי התובעת היו שלא כדין, שכן השימוע שניתן לה לא עמד בדרישות הצדק הטבעי. לתובעת לא ניתנה הזדמנות אמיתית לשנות את דעתם של הממונים עליה, וההחלטה לפטר אותה התקבלה עוד לפני הדיון. הנתבע חויב לשלם לתובע סכום השווה לשתי משכורות, או 19,000 ₪, בגין הפרה זו. בנוסף, השופטת הורתה לנתבעת לשלם לתובעת הפרשי פנסיה, שכן הם הפרישו לפנסיה שלה רק על בסיס משכורתה הבסיסית, ולא על סמך העמלות הנוספות שקיבלה. השופטת דחתה את תביעת התובעת בגין פגמים בתלושי השכר שלה, וקבעה כי הם כללו בדרך כלל את הפרטים הנדרשים, וכי כל ההשמטות נבעו מאי מילוי כרטיסי נוכחות של התובעת עצמה. לסיכום, חויבה הנתבעת לשלם לתובע 39,125 ₪ גמול שעות נוספות, 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש, 19,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין ו-3,973 ₪ הפרשות לפנסיה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. כמו כן חויבה הנתבעת בהוצאות המשפט של התובעת, בסך 10,000 ₪.