ת"א 105/10

תקציר

המקרה נסוב סביב הזכויות הקנייניות של דירות בקיבוץ. התובעת, שהיא יורשתו של חבר קיבוץ שנפטר, טענה כי למנוחה הייתה זכות לשייך את הדירה בה התגוררה וכי זכות זו הועברה אליהם. עם זאת, השופט פסק נגד התובע. השופט הסביר כי הזכות לרשום את הדירה על שם המנוח טרם הושלמה ולכן למנוח אין זכויות קנייניות אלא רק זכויות חוזיות. עוד הבהירה השופטת כי על פי תקנון הקיבוץ, הזכויות בדירות שייכות לקיבוץ ולחברים זכויות משניות הנגזרות מזכות הקיבוץ. זכויות אלה כפופות למגבלות שמטרתן לשמור על אופיו הייחודי של הקיבוץ. עוד ציינה השופטת כי לקיבוץ אוטונומיה לקבוע למי מיורשי החברים שנפטרו תינתן זכות התאגדות או פיצוי כספי, כאמור בתקנות. מאחר שהמנוחה טרם רשמה את הדירה על שמה וזכויותיה היו כפופות לתקנון הקיבוץ, גם התובעת, כיורשתה, מחויבת לתקנון זה. לפיכך, החלטת הקיבוץ לאפשר לתובע לקבל פיצוי כספי במקום להקצות את הדירה עצמה היא במסגרת זכויותיו והתביעה נדחית. גם צו המניעה הארעי שניתן לטובת התובע בוטל. התובע חויב לשלם את שכר טרחת עורך הדין של הקיבוץ.