רע"פ 33380-11-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור (רע"פ 33380-11-25): **רקע עובדתי:** המבקשת, סובחייה סואעד, הורשעה בשתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות (סעיפים 379 ו-382(ד) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) בגין תקיפת ארבעה פעוטות בהם טיפלה במעון. היא הורשעה יחד עם שתי סייעות נוספות. בית משפט השלום גזר עליה 15 חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 40,000 ש"ח. בערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי, נתקבל ערעורה באופן חלקי. בית המשפט המחוזי קבע כי שגה בית משפט השלום בכך שלא בחן באופן פרטני כל אירוע ואירוע שיוחס למבקשת, האם הוא מהווה עבירה פלילית או "התנהגות כוחנית שאינה ראויה אך לא חוצה את הרף הפלילי". בית המשפט המחוזי, לאחר שבחן את הסרטונים המתעדים את האירועים, מצא כי חלק מהמעשים לא חצו את הרף הפלילי. עם זאת, נקבע כי מעשי המבקשת, שכללו צביטות, הכאות, משיכה בשיער והפלה לרצפה, עלו כדי "אלימות לשמה ללא כל הקשר טיפולי", וכי חלק מהמעשים שיוחסו לה כן חצו את הרף הפלילי. עונשה הופחת ל-12 חודשי מאסר בפועל, תוך התחשבות באופי החמור של המעשים, אך ללא קבלת תסקיר שירות המבחן. **טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור:** 1. **עיוות דין עקב היעדר תסקיר שירות מבחן:** המבקשת טענה כי נגרם לה עיוות דין משלא הוגש תסקיר שירות מבחן בעניינה. לטענתה, הדבר פגע ביכולתה לבסס הצדקה לחריגה ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום. היא הוסיפה כי היה על בית המשפט המחוזי להורות על הגשת תסקיר בשלב הערעור, שכן הלה הכיר בקושי שבהיעדר תסקיר. 2. **חריגה ממדיניות ענישה:** נטען כי עונשה של המבקשת חורג ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים. **החלטת בית המשפט העליון (כבוד השופט חאלד כבוב):** בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור. **ניתוח משפטי ועיקרים משפטיים:** 1. **אמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי":** השופט כבוב חזר על הכלל לפיו רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ניתנת רק במקרים חריגים. אלו הם מקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר קיים חשש לעיוות דין או אי-צדק חמור. כאשר הבקשה נוגעת לחומרת העונש, רשות ערעור תינתן רק אם העונש חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת. 2. **התמודדות עם טענת עיוות דין עקב היעדר תסקיר:** * **הכרה בחשיבות התסקיר:** בית המשפט העליון הכיר בחשיבותו של תסקיר שירות המבחן, אשר מסייע לבית המשפט להציג תמונה מלאה על הנאשם, תוך הבאת רקע ונתונים רלוונטיים, ובחינת סיכויי שיקום. כמו כן, הודגש כי "יש ממש בטענה כי היה ראוי שהערכאות קמא יורו על הגשת תסקירים בעניינה של המבקשת". * **אי-קיום "עיוות דין" במקרה זה:** על אף ההכרה בחשיבות התסקיר, בית המשפט העליון קבע כי במקרה זה, התוצאה העונשית הסופית – 12 חודשי מאסר בפועל – אינה חורגת באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת. לפיכך, הקושי שנוצר עקב היעדר התסקיר לא עלה כדי "עיוות דין" המצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". * **חומרת המעשים כגורם מכריע:** בית המשפט הדגיש כי יש ליתן משקל משמעותי לאופי המעשים ולחומרתם. במקרה זה, נקבע כי מעשי המבקשת עלו כדי "אלימות לשמה ללא כל הקשר טיפולי". קביעה זו, יחד עם העונש הסופי שהופחת בערעור, מנעו את ההתערבות ב"גלגול שלישי". 3. **התמודדות עם טענת חריגה ממדיניות ענישה:** בית המשפט דחה טענה זו, תוך שהוא קובע כי העונש הסופי של 12 חודשי מאסר בפועל אינו חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת, בפרט לאור חומרת המעשים. **חידושים משפטיים או דגשים:** * **הדגשת קו הגבול בין "התנהגות כוחנית" ל"עבירה פלילית":** בית המשפט המחוזי, בעקבות הנחיית בית המשפט העליון בעניין בנימין (ע"פ 901/23), בחן מחדש את האירועים אל מול הסרטונים. הדבר ממחיש את החשיבות הגוברת של בחינת התנהגות על רקע הראיות החזותיות, וכן את הקושי המעשי בהבחנה בין התנהגות לא ראויה אך פלילית, לבין אלימות המצדיקה הרשעה פלילית. * **מעמד התסקיר לעומת חומרת המעשים:** פסק הדין מדגים כיצד, גם כאשר בית המשפט מכיר בקושי שבהיעדר תסקיר, חומרת המעשים ותוצאת העונש הסופית עשויים לגבור על קושי זה, כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ובפרט כאשר העונש אינו חורג באופן קיצוני. * **הצדקה לעונש מאסר בפועל:** המעשים תוארו כ"אלימות לשמה ללא כל הקשר טיפולי", מה שחיזק את ההצדקה להטלת עונש מאסר בפועל, גם לאחר החיפוש אחר שיקום, שכן אופי המעשים מצמצם את מרחב התמרון לחריגה ניכרת לעונש קל יותר. **סיכום:** בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שדחה את טענות המבקשת בדבר עיוות דין עקב היעדר תסקיר והחריגה ממדיניות ענישה. ההחלטה מדגישה את אמות המידה המחמירות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ואת המשקל הרב הניתן לחומרת המעשים, גם כאשר עולים קשיים פרוצדורליים.