פש"ר 1214/05

תקציר

פסק הדין דן בבקשה לביטול מענקים שנתן חייב פושט רגל לאלמנתו במסגרת הסכם ממון. על בית המשפט להחליט האם המענקים נחשבים בלתי ראויים לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל. הדיון נסוב סביב שתי סוגיות עיקריות: תום הלב של המקבל (אלמנת החייב) וקיומה של תמורה בעלת ערך. בית המשפט מגיע למסקנה כי האלמנה ידעה על קשייו הכלכליים של בעלה וכי מטרת הסכם הממון הייתה להגן על נכסיה מפני נושיו. לפיכך, יסוד תום הלב אינו מתקיים. בנוסף, בית המשפט מוצא כי הוויתורים שעשתה האלמנה בהסכם לא היו בעלי ערך ממשי, שכן היא ויתרה על חובות תוך שמירת נכסים, כלומר לא הייתה תמורה בעלת ערך. על סמך ממצאים אלה פוסק בית המשפט לטובת ביטול הענקת זכויות החייב לאלמנתו בבית המגורים. עם זאת, בית המשפט מקבל את הטענה כי האלמנה זכאית למחצית הזכויות בחלקה חקלאית בשל משק הבית המשותף ומקורות המימון, ולכן העברת נכס זה אינה נחשבת למענק פסול. פסק הדין מתייחס גם לטענות החייב בדבר התיישנות ושיהוי, שנדחות, ומדגיש את הצורך של הצדדים לנהל משא ומתן על פטור אפשרי כנגד תשלום נוסף לקרן פשיטת הרגל. בית המשפט מקווה כי הדבר יוביל לתוצאה המיטיבה עם שני הצדדים, המתחשבת באינטרסים של הנושים ומונעת את מימוש הבית.