ת"א 55822-12-23

תקציר

העותר ביקש צו מניעה זמני שיאסור על הבנק המשיב לבצע כל פעולה שתביא לכך שחשבונו של העותר יסווג כחשבון מוגבל, ולדרוש פירעון מיידי של הלוואה שנלקחה מהבנק, שלטענת העותר תגרום להם נזק כלכלי חמור. הבנק טען כי הבקשה היא ניסיון לאלץ את הבנק לשנות את החלטתו להפחית את מסגרת האשראי של העותרים ולבטל את אישורם, בשל אי עמידתם של העותרים בתנאים שסוכמו ואי יכולתם לפרוע את חובותיהם. עוד טען הבנק כי הבקשה לא הוגשה בתום לב, וכי העותר הפר שוב ושוב את הסכמי הבנק. לאחר שבחן את הבקשה, מצא בית המשפט כי העותרים אינם מצדיקים את הצורך בצו המניעה המבוקש, מה גם שכבר העבירו את עסקיהם לבנק אחר. בית המשפט ציין כי הבקשה היא בעיקרה ניסיון לשנות את המצב הקיים, שספק אם יצליח, וכי סיכויי הצלחת התביעה אינם גבוהים דיים כדי להצדיק שינוי המצב הקיים, במיוחד כאשר הוא חופף לסעד הסופי המבוקש. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי פעולות הבנק לא היו בלתי סבירות, וכי העותרת לא פעלה בניקיון כפיים, שכן לא הזכירה חשבון הלוואה נוסף. הבקשה נדחתה, והעותר חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 15,000 ₪, ואילו כתב ההגנה היה אמור להיות מוגש עד ליום 20.5.24. שני הצדדים עודדו ליישב את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט.