תפ"ח 657/09

תקציר

הנאשם, יעקב טייטל, הואשם בשורה של עבירות אלימות, בהן שני מעשי רצח, ניסיונות רצח והסתה לאלימות. סנגורו טען כי יש לזכות אותו בעילה של אי שפיות, כהגדרתה בסעיף 34ח לחוק העונשין, הקובע כי אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה שנעשה אם בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או ביכולתו השכלית, הוא לא היה כשיר באמת ובתמים להבין מה הוא עושה או מה פסול במעשהו, או להימנע מעשיית המעשה. בית המשפט בחן האם הנאשם סבל ממחלת נפש ואם כן, האם מחלה זו מנעה ממנו להבין את הפסול שבמעשיו או להימנע מביצועם. בית המשפט מצא כי הנאשם לא סבל ממחלת נפש בעת ביצוע העבירות וכי לא היה קשר סיבתי בין מחלת נפש נטענת כלשהי לבין ביצוע המעשים. ראשית, עברו הרפואי של הנאשם לא הצביע על בעיות נפשיות קודמות והנאשם לא היה מוכר לשירותים הפסיכיאטריים טרם מעצרו. שנית, אופיין המתוחכם והמתוכנן של העבירות הצביע על כך שבודק המציאות של הנאשם תפקד כראוי. שלישית, נטיותיו האלימות של הנאשם והנאתו מאלימות כלפי קבוצות מסוימות קדמו לביצוע העבירות ולא ניתן היה להסבירן במחלת נפש לכאורה. בית המשפט בחן גם האם הנאשם התחזה לחולה נפש ומצא כי הוא אכן מציג מצג שווא כלשהו של תסמיניו. לפיכך, בית המשפט הגיע למסקנה כי הנאשם היה מודע למעשיו והייתה לו היכולת לבחור אם לבצעם אם לאו. הנאשם נמצא אשם בכל האישומים ואין לזכות אותו בעילה של אי שפיות.