ת"א 2356/98

תקציר

התובעת, אשר חתמה עם הנתבעת מס' 1 על הסכם מסגרת להשכרת רכב, הגישה תביעה כנגד נתבעים רבים ובהם הנתבעת מס' 1, שמיר יואל ז"ל (הנתבעת מס' 2) וחברת טאטא הנדסה וקטרים בע"מ (הנתבעת מס' 3), בה ביקשה לבטל את החוזה ותבעה נזקים שונים. לנתבעים היו טענות שכנגד. בית המשפט דחה את טענות התובע ואת טענותיו שכנגד, ולא מצא ראיות לנזקים שנגרמו לתובע. בית המשפט קבע כי הנתבעת מס' 1 לא הפרה את הסכם המסגרת ולא פעלה בחוסר תום לב, וכי התובעת ויתרה על זכותה לטעון לאי התאמות ברכבים. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים לא עסקו במצג שווא רשלני וכי התובע בדק את כלי הרכב טרם הליסינג. בנוסף, נקבע כי הנתבעת 3, היצרן, אחראית לפגמים מבניים במוצריה, אך התובעת לא הוכיחה את קיומם של פגמים אלה. השופטת מתחה ביקורת הן על התנהלות התובע והן על התנהלות הנתבע מס' 3 במהלך המשפט והורתה לתובע לשלם לכל אחד מהנתבעים מס' 1 והנתבע מס' 2 50,000 ₪ בתוספת מע"מ שכר טרחת עורך דין, וכן הוצאות בסך 25,000 ₪ לאוצר המדינה בגין הארכת הדיון שלא לצורך. כמו כן נפסק כי התובע יישא בהוצאות המשפט, בעוד שלא היה צו להוצאות בעניינו של הנתבע מס' 3 בשל איחור בהגשת כתב הגנה.