ת"א 31227-07-22

תקציר

המבקש ביקש לפסול את השופט המפקח על עניינם, בטענה כי השופט הפגין משוא פנים ונטייתו כלפי הנאשם. המבקש הצביע על מספר החלטות פרוצדורליות של השופט, לרבות הארכת מועדים ונימוקי השופט בהחלטות בבקשות לסעד זמני, כראיה למשוא פנים. עם זאת, השופטת סיפקה הסברים מקיפים להחלטותיהם, והדגישה כי הן התבססו על ההקשר הפרוצדורלי הספציפי ועל בקשותיו של המבקש עצמו. השופט ציין כי טענות המבקש התמקדו בעיקר בהתנהלות פרוצדורלית, שאינה עילה מספקת לפסילה. עוד הדגישה השופטת כי החלטות על סעד זמני הן זמניות מטבען ואינן מצביעות על עמדה סופית לגופו של עניין. זאת ועוד, השופטת הדגישה כי המבקש לא הגיש את בקשת הפסילה מיד לאחר ההחלטות הנדונות, כנדרש בחוק, דבר המחליש עוד יותר את טענת המבקש. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי בקשת הפסילה התבססה על תחושות סובייקטיביות ולא הציגה עילה אובייקטיבית למשוא פנים או להיעדר משוא פנים. לפיכך, בקשת הפסילה נדחתה.