רע"פ 8401/10

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לפסק דין בערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה. המבקשים הורשעו בעבירות תכנון ובנייה, קרי בניית יחידת מגורים בלתי חוקית בדירתם ללא ההיתר הנדרש. העבירות בוצעו בין יוני 1999 לאפריל 2001. בית המשפט לעניינים מקומיים הרשיע את המבקשים והטיל קנס, לצד עונשים נוספים, על עבירות הבנייה. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים על פסק דין זה, והביא את המבקשים לבקש רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. הטענות העיקריות שהעלו המבקשים היו כי אין להעמיד לדין פלילי את השינויים הפנימיים שנעשו בדירתם וכי שינויים אלה מותרים על פי הדין הרלוונטי. עוד נטען, כי העבירות המיוחסות למבקש השני לא הוכחו. עם זאת, השופט לא מצא טעם בטענות אלה, שכן הן עסקו ברובן בקביעות עובדתיות ובהערכות מהימנות, שאינן עילה להתערבות בשלב זה. השופט ציין כי המבקשים כבר הודו ברוב פרטי כתב האישום, ודחייתו של בית המשפט המחוזי את הערעור הייתה מוצדקת. כמו כן, הדגישה השופטת כי עבודות הבנייה חרגו מעבר לשינויים פנימיים, כהגדרתם בחוק, וחייבו היתר, אותו לא הצליחו המבקשים לקבל. גם חומרת העונש נמצאה הולמת ותואמת את המדיניות הרווחת. השופט התייחס לסוגיה הנפוצה של הבנייה הבלתי חוקית בישראל והדגיש את הצורך באכיפה, וקבע כי אל לבתי המשפט להתנצל על מאבקם בנגע זה. לבסוף, השופט הביע דאגה מהתמשכות התיק, שלקח כמעט עשור לפתור, אך הודה כי עובדות המקרה אינן זמינות להגיב על הסיבות לעיכוב. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, תוך שמירה על החלטות קודמות של הערכאות הנמוכות יותר.