ת"א 32240-05-15

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובעים ופוסק לטובתם. השופט מורה לתובעים לשלם לנתבע 327,300 ₪ דמי פינוי, בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק ממועד חוות הדעת (6.5.2018) ועד למועד פסק הדין. סכום זה משקף דמי פינוי השווים לכ-90% מערך הבעלות בחנות. כמו כן נדרשים התובעים להגיש פסק דין הכולל את הסכום המדויק שישולם, בחישוב ממוחשב, עד ליום 30.8.2020. לנתבעת יש עד ליום 16.9.2020 להגיב לפסק דין זה. התובעים זכאים לקבל מהנתבע הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ בתוך 30 יום. השופט מגיע להחלטה זו לאחר ששקל את הראיות שהוגשו, לרבות חוות דעת שמאי שהוגשה על ידי התובעים ומסמך שהוגש על ידי הנתבע, שאינו נחשב לחוות דעת משום שאינו עומד בדרישות החוק. השמאי המומחה מטעם הנתבעת אינו מתייצב בבית המשפט, מה שמביא לקבלת חוות דעתו של שמאי התובעים. השופט קובע את שיעור דמי הפינוי שישולמו לנתבע, שהוא ארבעה שלישים מדמי המפתח המלאים, המחושבים על בסיס שווי הבעלות של החנות. במקרה זה, שווי הבעלות נאמד ב-364,500 שקל, ולכן דמי המפתח הם 200,475 שקל. השופטת מתחשבת גם בנסיבות הייחודיות של המקרה ומוסיפה לדמי הפינוי 60 אלף שקל, בהתחשב בגודלה הקטן ויוצא הדופן של החנות, ובקשיים שיעמדו בפני הנתבע במציאת נכס חלופי. השופט בוחן גם פסק דין קודם והסכם פשרה הקשורים לחנות משנת 1990 ומשנת 1993, בהתאמה. עם זאת, נקבע כי הסדרים קודמים אלה אינם ישימים למצב הקיים, שכן הם עניינם פינוי זמני של החנות ותכנית בנייה ספציפית. המקרה הנוכחי כולל פינוי קבוע של החנות וללא תוכניות בנייה ספציפיות. בנוסף, השופט מסיק כי ההסכמים הקודמים נזנחו על ידי שני הצדדים לאורך השנים, והנסיבות השתנו באופן משמעותי מאז נעשו. פסק הדין מדגיש כי על התובעים לשלם לנתבע את הסכום שנקבע, ומתווה את שלבי התשלום ואת לוחות הזמנים לשני הצדדים.