ע"פ 4563/19

תקציר

במקרה של ביצוע צו הריסה לפי סעיף 254ט(ט) לחוק התכנון והבניה, הוגש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב את הביצוע. הבסיס לתביעה היה צו הריסה שאישר בית המשפט לעניינים מקומיים, שהמערער הסכים לו. למרות ניסיונות מאוחרים יותר לעכב את ביצוע הצו, דחה בית המשפט המחוזי בקשות אלה. במרכז הדיון המשפטי עמדה השאלה האם ניתן לערער על החלטות הביניים של בית המשפט המחוזי בעניין עיכובי ביצוע. המערער טען כי הדבר אפשרי לפי סעיף 87(ד) לחוק העונשין, אך המשיב טען מנגד כי ההוראות הספציפיות בחוק התכנון והבניה תיקון 116, אשר ייעלו את ההליכים למאבק בבנייה בלתי חוקית, קובעות. תיקון זה הגביל את אפשרויות הערעור כדי למנוע עיכובים בביצוע צווי הריסה. בית המשפט הגיע למסקנה כי בהתאם לסעיף 254ט(ט), לא ניתן להגיש ערעור נוסף על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב את ביצועו של צו ביניים, בהתאם לתקדימים שבהם צווי הריסה, על אף אופיים העונשי, אינם מהווים עונשים במסגרות משפטיות סטנדרטיות. בית המשפט מצא כי הוראות חוק התכנון והבנייה, תיקון 116, גוברות על הוראות חוק העונשין, במטרה להגביל עיכובים פרוצדורליים ולקיים את החלתן בפועל של הוראות הריסה חוקיות. אשר על כן, נדחתה תביעת המערערת, ובמסגרת ההליך הושם דגש על כיבוד הדרכים המשפטיות הספציפיות המוגדרות בחוק התכנון והבניה לטיפול בעניינים אלה, תוך המחשת כוונת המחוקק למתן את הבנייה הבלתי חוקית באופן יעיל.