בג"צ 3267/97

תקציר

בית המשפט העליון בישראל דן בחוקיותן של דחיות הניתנות לתלמידי ישיבות משירות צבאי, ושאל האם הסדרים אלה תקפים מבחינה חוקתית מבלי להיות מעוגנים בחקיקה ראשית. פסק הדין הדגיש את עקרונות היסוד של המשפט הציבורי בישראל, והדגיש כי הסדרים ראשוניים, הקובעים מדיניות כללית ועקרונות מנחים, צריכים להיות מחוקקים על ידי הכנסת. ההחלטה נימקה חששות מהפרדת רשויות, שלטון החוק ודמוקרטיה, המחייבים כי החלטות מדיניות משמעותיות יתקבלו על ידי נבחרי הציבור. בית-המשפט הכיר בכך שבעוד שיעילות מחייבת לעתים סטייה מתיאוריית ההסדרים הראשוניים, אין להשאיר החלטות יסוד, כגון אלה המשפיעות על שוויון חברתי וחופש דת, בידי הרשות המבצעת בלבד. בהדגישו את ההשלכות החברתיות-צבאיות ואת מספר הדחיות ההולך וגדל, הגיע בית המשפט למסקנה כי החלטות שר הביטחון אינן חוקיות ללא גיבוי חקיקתי מפורש. בשל מורכבותה ורגישותה החברתית של שילוב תלמידי ישיבות, הדגיש בית המשפט כי שאלות אלה צריכות להיפתר על ידי הרשות המחוקקת כדי לגלם את העיקרון הדמוקרטי של ייצוגיות ולהגן על חירויות הפרט. עם זאת, מתוך הכרה בקשיים המעשיים של שינוי פתאומי, השעה בית המשפט את ביטול ההסדר הקיים למשך 12 חודשים, והפציר בכנסת לספק פתרון חקיקתי כולל.