עע"מ 6186/17

תקציר

הערעור התקבל באופן חלקי. בית המשפט לא דחה את הערעור מחמת שיהוי, שכן בית המשפט המחוזי נתן ארכה, ושלטון החוק העדיף לדון בתיק. המערערים הצליחו לטעון כי צו הארנונה אינו משקף את המציאות הקיימת, וכי הצדקות המועצה להבחנה באזורי חיוב אינן מספקות. עם זאת, המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהסעד צריך להיות חיובי, והעניקו להם את שיעור המס הנמוך יותר. בית המשפט מצא כי על המועצה לבחון את צו המס שלה ולשקול לעדכנו כך שיכלול את נכסי המערערים, טרם הנוסח משנת 2019. החלטה זו התקבלה, בין היתר, בשל התמהמהות המערערים בנקיטת הליך מתאים, אשר שקל אל מול סעד המסתכל לאחור. בנוסף, הוטל על המועצה להסדיר את נושא הניקיון, ושני הצדדים נדרשו לשאת בהוצאותיהם, תוך ביטול הוצאות המערערים מבית המשפט המחוזי.