עש"מ 3871/96

תקציר

המערערת, שכיהנה כמזכירת בית משפט השלום, הורשעה בעבירות משמעת הקשורות להחתמת כרטיס נוכחות בעבודה בעת היעדרותה. היא ערערה לבית המשפט העליון וטענה כי חלה התיישנות, כי נפלו פגמים בפסק הדין וכי העונש חמור יתר על המידה. בית המשפט העליון פסק נגדה בכל הסעיפים. באשר לתקופת ההתיישנות, קבע בית המשפט כי הידע הנדרש להתחלת מרוץ ההתיישנות לפי חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, אינו חשד גרידא אלא גם אינו ודאות מוחלטת. תחת זאת, יש לבחון אותה על סמך ראיות מינהליות, שמשמעותן במקרה זה הייתה שתקופת ההתיישנות החלה כאשר היו ראיות סבירות להגשת תלונה. המכתב האנונימי משנת 1992 לא סיפק ראיות מספיקות כדי להתחיל את תקופת ההתיישנות, אך התלונה הרשמית בשנת 1994 כן. בית הדין גם לא מצא פגמים בפסק הדין וסירב להתערב בצעדים המשמעתיים שננקטו נגד המערער, שכללו נזיפה חמורה, הורדה בדרגה והעברה לתפקיד אחר. השופט זמיר הדגיש את חומרת העבירה, במיוחד נוכח מעמדו הבכיר של המערער, ואת הצורך להילחם בה ביד קשה.