עע"מ 3108/14

תקציר

פסק הדין דן בחוקיותם של תעריפי הסיווג השיורי במחלוקת ארוכת שנים על חיובי ארנונה. בית המשפט מכיר לגופן של טענות המערערים כי התעריפים אינם חוקיים, שכן הם לא אושרו על ידי השרים, אך בסופו של דבר מצדד ברשות המקומית המשיבה. זאת, בשל השיהוי המשמעותי של כמעט שלושה עשורים בהעלאת התביעה, שגרם לקשיים ראייתיים ופגע ביכולתה של הרשות המקומית לנהל את תקציבה ולתכנן את העתיד. פסק הדין מדגיש את ההשלכות השליליות של חוסר הוודאות המתמשך סביב ליקויים ישנים בצווי הארנונה, ואת הצורך בקביעת גבולות בזמן לתביעות בלתי חוקיות. בית המשפט מכיר אמנם באינטרס הציבורי בשמירה על שלטון החוק ובחובת ההגינות כלפי הרשויות הציבוריות, אך בסופו של דבר הוא מעדיף את האינטרסים של הרשות המקומית ושל הנישומים בסיום ההתדיינות ארוכת השנים. השיהוי הכבד, יחד עם הסתמכותה של המשיבה על התעריף הקיים ועל שיעורו הסביר של הסיווג השיורי, מביאים את בית המשפט לדחות את הערעור. פסק הדין כולל המלצה נחרצת למחוקק לחוקק הסדרה מקיפה של התחום, שהייתה חסרה במשך שנים, כדי למנוע מחלוקות עתידיות. יתר על כן, בית המשפט מציע כי פשרה ופשרה, אף שאינן חובה במשפט הישראלי, תהיינה גישה מתאימה יותר לרשויות ציבוריות במקרים כאלה.