ת"א 32814-11-15

תקציר

התובעים, בני משפחה, טענו כי הוריהם רכשו שתי דירות והפקידו אותן בנאמנות עבור שניים מילדיהם. הנתבעת, רשות המסים, טענה כי הדירות שייכות להורים ויש לעקל אותן לצורך פירעון חובו של ההורה לרשות המסים. השופט פסק לטובת רשות המסים. השופטת ציינה כי בעוד נאמנות יכולה להיות בעל פה או מכללא, על התובעים מוטל נטל ההוכחה. הנסיבות לא תמכו בטענת התובעים כי התקיימה נאמנות – הדירות נרכשו מכספי ההורים ונרשמו על שמם, והתובעים לא הביאו ראיות להסכמים או עסקאות בכתב כלשהם הקשורים לרכישת הדירות. עדויות התובעים לא היו עקביות וסתרו ראיות אחרות, כגון הצהרות מס והליכים משפטיים שבהם ההורים לא טענו שהדירות נמצאות בנאמנות. כמו כן, התובעים לא הביאו ראיות לכך שדמי השכירות מהדירות הועברו לילדים או שהילדים קיבלו אותם כהכנסה, והתנהלות התובעים ועורכי דינם לא תמכה בטענותיהם. השופטת הגיעה למסקנה כי הדירות לא הוחזקו בנאמנות עבור הילדים ודחתה את תביעת התובעים והורתה להם לשלם את שכר טרחת עורך דינו של הנתבע.