ע"פ 226/02

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעור על תיק רצח בכוונה תחילה, בו טוען המערער כי לא הייתה לו כוונה להרוג את הקורבן. פסק הדין מתווה את הדרישות המשפטיות ליסוד קבלת ההחלטות ברצח בכוונה תחילה, תוך הדגשה כי מדובר במבחן סובייקטיבי. חזקת הכוונה, החלה במקרה זה של מוות בחנק, מצביעה על כוונתו של המערער להרוג. חוות הדעת הרפואיות ודו"ח הנתיחה תומכים בחזקה זו ודוחים את טענת המערער בדבר מצרף פסיכולוגי שמנע ממנו לגבש כוונה להרוג. עוד מדגיש בית המשפט כי התנהגותו של המערער לאחר האירוע אינה עולה בקנה אחד עם טענותיו. זאת ועוד, בית המשפט מגיע למסקנה כי "הפרעת האישיות הגבולית" של המערער אינה מצדיקה הקלה בעונש לפי סעיף 300א לחוק העונשין. הנשיאה ביניש והשופטת ארבל מסכימים עם הכרעת הדין, ומדגישים את הרעידות בטיעוני ההגנה ואת היעדר ההוכחה לטענת התופעות הנפשיות המורכבות של המערער. בסופו של דבר, הערעור נדחה, מה שמוביל לדחיית גזר הדין וגזר הדין.