בש"פ 5612/18

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לעררים על ליקויים לכאורה בפעילות החקירה ותוצאותיהם במסגרת בקשת מעצר. בשלב זה ההתמקדות אינה בקבילות הודאות אלא בשאלה האם הראיות, ובראשן דו"חות המודיעים והתמלילים, מצדיקים מעצר. הכרעת הדין מדגישה מספר סוגיות משמעותיות המשפיעות על משקלן של הראיות. ראשית, הקלטה משובשת של שיחה בין בוחבוט למודיע אסי מעלה ספקות לגבי הראיות, תוך הסתמכות אך ורק על דו"ח הפעולה של אסי, שעלול שלא ללכוד במדויק את כל ההודעות. בנוסף, קיימת מחלוקת האם הוצעה לבוחבוט עסקה להעיד נגד שותף, דבר המשפיע על השימוש בשיחה עם אמו כראיה, על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה. יתר על כן, פסק הדין מזהה פגיעה אפשרית בזכותו של בוחבוט להיוועץ בעורך דינו, זכות יסוד המבטיחה משפט הוגן. שלילת זכות זו, שעלולה להשפיע על הודאותיו של בוחבוט בפני מודיעים, התרחשה כאשר לא התאפשר לו התייעצות ראויה למרות בקשות חוזרות ונשנות. שלילה זו הוארכה שלא כדין, תוך חריגה ממגבלות הזמן החוקיות. למרות שהדבר לבדו אינו מצדיק את שחרורו של בוחבוט, הוא תורם באופן משמעותי לספקות לגבי מהימנות הראיות בנוגע למעצר. פסק הדין מציע לשקול אפשרויות מעצר חלופיות בשל סוגיות פרוצדורליות וראייתיות אלה, ומחזיר את התיק לבחינה נוספת של בית המשפט קמא.