ע"פ 43484-03-15

תקציר

השופטים, י' גריל, צ' סעב וש' ברלינר, שקלו בכובד ראש את כל פרטי המקרה, לרבות הכרעת הדין, תסקיר שירות המבחן, נימוקי ערעור המדינה וטיעוני הצדדים. הם החליטו לקבל את הערעור ולהרשיע את המשיב בעבירה שבה הואשם כתב האישום. החלטה זו מבוססת על ההבנה כי החריג לכלל ההרשעה לאחר עבירה מוכחת אינו חל במקרה זה. שני התנאים לחריג - כי ההרשעה תפגע קשות בשיקומו של המשיב וכי אופי העבירה מאפשר ויתור - אינם מתקיימים. ראשית, אופייה האלים של העבירה, המבוצעת על ידי שוטר כלפי אדם נכה, חמור מכדי לוותר על הרשעה. שנית, נסיבותיו האישיות של המשיב אינן מצדיקות אי-הרשעה, שכן האינטרס הציבורי בהרשעתו גובר על הנזק הפוטנציאלי לשיקומו. עוד מדגישים השופטים כי האפשרות לפגיעה תעסוקתית במשיב אינה סיבה מספקת להימנע מהרשעה, ולא הוצגו ראיות המצביעות על פגיעה בקריירה שלו כשוטר. בנוסף, מציינים השופטים כי חוסר החרטה של המשיב והנסיבות החמורות של התקיפה תומכים בהחלטה להרשיע. התיק מוחזר כעת לבית משפט השלום לצורך מתן גזר הדין, בהתחשב בשעות עבודות השירות שריצה המשיב כבר. פסק דין זה נועד להעביר מסר ברור כי אלימות אינה מקובלת, במיוחד מצד אלה האמונים על אכיפת החוק, ולשמור על אמון הציבור במערכת המשפט.