ה"פ 16702-03-16

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם הבנק מהווה נושה מובטח ביחס לחלקו של רז במקרקעין לאחר רישום הערת התראה. המחלוקת נסובה סביב פרשנות המונח "נושה מובטח" בפקודת ענייני ציבור וטיבה של הערת האזהרה הרשומה לטובת הבנק, אשר במקרה זה מונעת מרז לבצע עסקאות כלשהן הנוגעות לחלקו במקרקעין. בית המשפט קובע כי הבנק אינו זכאי כנושה מובטח על סמך הערת האזהרה השלילית עצמה. המונח "נושה מובטח" מרמז על קיומו של שעבוד על נכסי החייב, המקנה לנושה זכויות קנייניות. בעוד שהערות אזהרה פוזיטיביות, המחייבות את החייב לבצע עסקה, עשויות ליצור שעבוד כזה ולכן להקנות מעמד של נושה מובטח למחזיק, שטרי אזהרה שליליים, שרק מגבילים את יכולתו של החייב לבצע עסקאות, אינם מקנים זכויות קנייניות על הנכסים. במקום זאת, הם יוצרים חסם פרוצדורלי המעניק לבעל השטר קדימות על פני נושים אחרים במצבים של פשיטת רגל, אך קדימות זו מוגבלת ואינה עולה כדי שעבוד. לפיכך, בית המשפט קובע כי הבנק, בהערת אזהרה שלילית, אינו נושה מובטח כהגדרתו בפקודת ענייני העם. עם זאת, אין במסקנה זו כדי להצדיק את ביטול הערת האזהרה, שכן זכותו של הבנק למנוע עסקאות נותרה בעינה. פסק הדין מוגבל אך ורק לסיווגו של הבנק כנושה מובטח ואינו מתייחס לזכויות וחובות אחרות הנובעות מההסכם בין הבנק לבין רז. משכך, מקבל בית המשפט את תביעתו של רז, מורה לבנק לכסות את הוצאותיו ושכר טרחת עורך דינו בסך 35,000 ₪, ומכיר בזכותו של הבנק לשמור את הערת האזהרה השלילית על חלקו של רז במקרקעין.