ע"א 466/83

תקציר

העתירה נדחתה על ידי בית המשפט, בעיקר בטענה כי שיתוף פעולה עם ממשלת ישראל בשמירה על החוק והסדר אינו נחשב לשון הרע, גם אם נתפס באופן שלילי על ידי גורמים מסוימים העוינים את ישראל. פסק הדין מדגיש כי יש לבחון לשון הרע באופן אובייקטיבי, תוך התמקדות באופן שבו אנשים סבירים והגיוניים בחברה רואים מעשים כאלה. היא דוחה את הרעיון שעל בתי המשפט בישראל לתייג שיתוף פעולה כזה כמשמיץ, שכן הוא פוגע במאמצים לשמור על הסדר והביטחון המשפטיים. בית המשפט התייחס לעקרונות משפטיים שונים מהפסיקה האנגלית והאמריקאית, וקבע כי נקודת המבט הכללית של החברה, ולא פלח עוין ספציפי, צריכה לקבוע מהי לשון הרע. מפסק הדין עולה כי אף שבחברה הישראלית קיימים מגזרים מגוונים, בית המשפט אינו יכול להכיר בעוינות כלפי שיתוף פעולה מדינתי כעילה ללשון הרע. סגנית הנשיא מ' בן-פורת הסכימה עם התוצאה, אך הדגישה את ההבדלים בין הסטנדרטים האנגליים לסטנדרטים האמריקאיים של לשון הרע, ורמזה כי ייתכן שיש צורך בגמישות רבה יותר. השופט מ' אלון הוסיף כי המדיניות המשפטית צריכה לתת עדיפות לעשיית צדק בין בעלי דין, גם אם היא כרוכה בהתייחסות לנקודות מבט שליליות. ככלל, בית המשפט העדיף את מערכת המשפט, הסטנדרטים הביטחוניים והחברתיים של ישראל על פני טענות המערערת, וקבע כי דיוני שיתוף פעולה כאלה אינם מצדיקים תביעת לשון הרע.