ע"א 2745/97

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין קודם. המשיב, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 1989, הגיש נגד המערער תביעת נזיקין לבית המשפט המחוזי בחיפה. בשנת 1994 פסק בית המשפט המחוזי לטובת המשיב ופסק להם פיצוי בסך 281,000 ש"ח, לאחר שבוצעו ניכויים בגין תשלומים שכבר קיבל המשיב. על פסק דין זה הוגש ערעור, ובשנת 1996 הוחלט כי יש לדון בתיק מחדש בבית המשפט המחוזי תוך התחשבות בראיות הנוגעות לגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי שהמשיב קיבל או עתיד לקבל. בעקבות הדיון החוזר, בו הובהר כי כספי הפנסיה של המשיב הסתכמו ב-397,048 ש"ח, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לפסוק למשיב סכום זהה לפסק הדין הקודם, חרף הצורך בניכוי תגמולי המוסד. ערעורו של המערער על פסק דין זה נדחה, בנימוק שפסק דינו המקורי של בית המשפט המחוזי היה פסק דין של פשרה, והראיות החדשות מצדיקות סכום פיצוי גבוה יותר מזה שנפסק בעבר. ערכאת הערעור הסכימה כי קביעתו של בית המשפט המחוזי צריכה לעמוד בעינה, לא מצאה עילה להתערב, והדגישה כי הפיצוי שנפסק היה סביר בהתחשב בחומרת פגיעתו של המשיב ובפגיעה בכושר ההשתכרות. השופט ט' אור הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, והורה למערערת לכסות את הוצאות המשיב בסך 15,000 ₪. פסק הדין נתמך על ידי הנשיא א' ברק והמשנה לנשיא ש' לוין.