בג"צ 6299/07

תקציר

המחלוקת בין העותרת לבין המשיב בנוגע למשמורת על בנם הקטין לאחר גירושיהם בשנת 2002 נמשכת. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע בעבר כי יש להשאיר את הבן במשמורת האב, המשיב מס' 3, עד לקבלת חוות דעת מקצועית מהפסיכולוג ד"ר פרישטיק, בעקבות שורה של חוות דעת שהוגשו לבית המשפט והמליצו להעביר את המשמורת לעותרת. העותר הגיש שתי עתירות שלא צלחו לבג"ץ, וערער על החלטות הביניים בעניין משמורת זמנית. לאחר מכן ערערה העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לבית הדין הרבני הגדול, שדחה אף הוא את ערעורה, מה שהוביל אותה להגיש עתירה נוספת לבג"ץ. בעתירה נטען כי החלטות בתי הדין הרבניים התבססו על השכלתה של הקטינה במוסדות החרדיים והתעלמו מההמלצות לטובתה. עם זאת, בג"ץ, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, דחה את העתירה על הסף, שכן הוא אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הדתי, ולא נמצאו פגמים משפטיים בפסיקת בתי הדין הרבניים. ההחלטות בעניין המשמורת היו מפורטות ומנומקות, תוך התמקדות בטובת הקטינה, ואי עמידתה של העותרת בהתייצבות לאבחון אצל ד"ר פרישטיק מנוגדת לטענותיה. בית המשפט מעודד את העותרת להישמע להנחיות בית הדין האזורי להחלטה סופית בעניין כשירות הורית.