תפ"ח 22149-10-13

תקציר

הכרעת הדין דנה בראיות הנסיבתיות שהוצגו בבית המשפט לקביעת זהותו של מבצע הרצח. הראיות מצביעות על אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. DNA של המנוח והנאשם נמצא על פריטים שנתפסו בסמוך לזירת הפשע, דבר המעיד על נוכחותו של הנאשם. הפריטים, לרבות כפפות וכובע גרב מחורר, חוברו לנאשם גם באמצעים אחרים. מצבו הנפשי של הנאשם, מניעיו ואמירותיו מסבכים אותו עוד יותר. בית המשפט דוחה את גרסת הנאשם לאירועים כבלתי אמינה. הצטברות הראיות הנסיבתיות, בשילוב דחיית הסברו של הנאשם, מובילים למסקנה כי הנאשם אשם ברצח בכוונה תחילה. עם זאת, השופטים מותחים ביקורת גם על התנהלות חקירת המשטרה, ובפרט על שיטות החקירה הסמויות והבלתי מתועדות, על האיומים על עדים ועל הפגיעה בעד תמים. הם מדגישים כי התנהגות פסולה כזו אינה קבילה ואין לסבול אותה, אך במקרה זה אין בה כדי להשפיע על הראיות המכריעות שהוצגו. השופטים מדגישים את הצורך בבחינה מעמיקה של התנהגות המשטרה וקוראים לראשי התביעה לטפל בנושא.