ת"א 3211/09

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב תביעת רשלנות רפואית שהגישו הוריו של ילד שסבל מנכות קשה בעקבות הרדמה במהלך ניתוח. התובעים טוענים כי הנתבעים, הכוללים את בית החולים והצוות הרפואי המעורב, התרשלו בכך שלא השתמשו בקפנוגרף, מכשיר המודד רמות פחמן דו חמצני באוויר הנשוף של מטופל, דבר שגרם לתגובה מאוחרת לתקלה בצינור ההנשמה. עיכוב זה, לטענתם, גרם לנזק מוחי חמור לילד. הנתבעים טוענים כי אכן נעשה שימוש בקנוגרף וכי הטיפול בוצע כראוי. המחלוקת המרכזית תלויה בשאלה האם נעשה שימוש בקפנוגרף במהלך ההרדמה, כאשר מומחה התובעים טוען להיעדרותו ומומחי הנתבעים מאשרים את השימוש בו. בית המשפט, לאחר שבחן את חומר הראיות, מצדד בנאשמים, וקובע כי נעשה שימוש בקנוגרף. כתוצאה מכך, הטיעון המרכזי של התובעים לרשלנות קורס. זאת ועוד, בית המשפט אינו משתכנע מטענותיהם האחרות של התובעים בדבר התנהלות רשלנית מצד הנתבעים. מעדויות מומחי הנתבעים, יחד עם הרשומות הרפואיות הקיימות, עולה כי ההכנות להרדמה והטיפול שלאחריה התנהלו כראוי ובמועד. מומחה התובעים, שחוות דעתו התמקדה במידה רבה בהיעדר הקפנוגרף, אינו מצליח לבסס את טענת הרשלנות. בנוסף, בית המשפט אינו מקבל את טענת התובעים כי ההרדמה הייתה צריכה להתבצע על ידי מומחה ולא על ידי מתמחה, שכן האחרון היה תחת פיקוח צמוד. לבסוף, בית המשפט מכיר בכך שקיימים סיכונים הטמונים בפרוצדורות רפואיות, ומימושם אינו מעיד אוטומטית על התנהגות רשלנית של הצוות הרפואי. במקרה זה, התובעים לא הצליחו להביא ראיות מספיקות לרשלנות, מה שהוביל את השופט לפסוק לטובת הנתבעים. עם זאת, בהתחשב בנסיבות ובמצבו של התובע, השופט מוותר על דרישת שכר טרחת עורך דין.