ת"א 25053-09-15

תקציר

התובע, תושב ג'נין שבשטחים הפלסטיניים, הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בעקבות תאונת אוטובוס בתל אביב ב-11 ביולי 2013. הנתבעים הודו בחבות, והותירו את שאלת הנזק להכרעה. התובע טען לנזקים גופניים ונפשיים שונים כתוצאה מהתאונה. שלושה מומחים רפואיים העריכו את נכותו של התובע, שנקבעה בשיעור של 12.125%. התובע לא קיבל את חוות דעתו של אחד המומחים, פרופ' מילר, בדבר היעדר קשר סיבתי בין התאונה לפציעתו וביקש מבית המשפט למנות מומחה נוסף. בית המשפט דחה את הבקשה ואישר את חוות דעתו של פרופ' מילר. בית המשפט שקל גם את הנכות התפקודית של התובע, וקבע אותה על 10%, מעט נמוכה מהנכות הרפואית, בהתחשב בגילו, השכלתו ועברו התעסוקתי של התובע, כמו גם בחוות הדעת של המומחים הרפואיים. סוגיה שנויה במחלוקת נוספת הייתה שכרו של התובע, המשמש בסיס לחישוב הפיצויים. התובע, תושב חוץ, טען כי השתכר כ-10,000 ₪ בחודש, ואילו הנתבעים טענו לסכום נמוך יותר, בהתחשב במגוריו בשטחי הרשות הפלסטינית. בית המשפט ציין כי על התובע מוטל נטל ההוכחה להוכיח את שכרו וכי העסקתו בישראל הייתה לסירוגין ובלתי חוקית. בית המשפט קבע את בסיס השכר על 5,000 ₪ לחישוב הפסדי שכר בעבר ו-4,000 ₪ להפסדים עתידיים, בהתחשב באי הבאת ראיות מספיקות של התובע, מעמד התושבות שלו ושכר המינימום בישראל. בית הדין חישב את הפסדי השכר בעבר בשתי תקופות, ממועד התאונה ועד ינואר 2017, ומינואר 2017 ועד היום, ופסק לתובע 69,000 ₪ בתוספת ריבית. בגין הפסדי שכר עתידיים פסק בית הדין 78,466 ש"ח, בהתחשב בנכות התפקודית של התובע ובבסיס השכר. בית המשפט דן ודחה גם את תביעות התובעת להפסדי פנסיה, כאב וסבל, עזרה מצד שלישי והוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, ופסק 21,752 ₪ בגין כאב וסבל ו-3,000 ₪ הוצאות נסיעה. בסך הכל פסק בית המשפט לתובע פיצויים בסך 172,218 ש"ח, לצד 26,195 ש"ח שכר טרחת עורך דין ו-5,000 ש"ח הוצאות משפט. הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום מיום הצגת פסק הדין לבא כוח הנתבעים. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 1.1.2021.