בש"פ 6289/14

תקציר

שני ערעורים הוגשו על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים בעניינו של המשיב. הערר הראשון הוגש על ידי המדינה, וערער על שחרורו של המשיב לצורת מעצר חלופית. הערעור השני הוגש על ידי המשיב, תוך ערעור על קביעת בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה נגדו ועל תנאי מעצרו החלופי. נגד המשיב הוגשו שני סעיפים של חבלה בכוונה מחמירה וסעיף אחד של שיבוש הליכי משפט. הערעורים נבחנו על פי דוקטרינת שלושת השלבים להארכת מעצר עד תום ההליכים: ראיות לכאורה, עילות מעצר וחלופת מעצר. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר ראיות לכאורה, וציין את אמרותיו המפורטות של שותף קטין וראיות נוספות, למרות סתירות וחולשות מסוימות. בסוגיית המעצר, מצא בית המשפט כי חזקת המסוכנות, יחד עם חומרת העבירה והמניע הגזעני הפוטנציאלי שלה, מצדיקים את המשך מעצרו של המשיב. לבסוף, בבחינת חלופת מעצר, שקל בית המשפט שיקולים התומכים בשחרור, לרבות היעדר אישום בעבירת שנאה, שירותו הצבאי המוצלח של המשיב ונכונותם של סבו וסבתו לפקח עליו. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי חומרת העבירה, האימפולסיביות לכאורה של המשיב ומעורבותו הקודמת באירוע דומה גוברים על שיקולים אלה. לפיכך, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, אך לא שלל את האפשרות לבחינה מחודשת עתידית של החלטה זו. לפיכך נדחו הערעורים, ומעצרו של המשיב הוארך.