ע"ז 70972-11-16

תקציר

בית המשפט בחן התנגדות לצוואה בהתבסס על שתי טענות עיקריות. ראשית, כי המנוח היה חסר יכולת נפשית בעת עריכת הצוואה, ושנית, כי הצוואה הייתה תוצר של השפעה בלתי הוגנת. לאחר עיון בחומר הראיות, מצא בית המשפט כי המתנגד לא הביא ראיות מספיקות להוכחת חוסר יכולתו השכלית של המנוח בעת עריכת הצוואה. הראיות הרפואיות לא היו חד משמעיות, ועדויותיהם של מנהל הצוואה ועד נוסף סתרו טענה זו. בנוסף, הקלטת הווידאו של המנוחה מביעה את רצונה בצוואה הראתה שהיא קוהרנטית ומודעת. באשר לטענת ההשפעה הבלתי הוגנת, ציין בית המשפט כי לא כל השפעה היא שמביאה לביטולה של צוואה. השפעה בלתי הוגנת חייבת להגיע לרמה של ניצול תלות או חולשה של המצווה. בית המשפט הפעיל מבחני עזר לקביעת השפעה בלתי הוגנת, לרבות מבחני תלות ועצמאות, סיוע, יחסי המנוח ונסיבות ביצוע הצוואה. מהראיות עולה כי המנוחה נזקקה לסיוע בפעולות היום-יום, אך לא הוכח כי סיוע זה הפך אותה לתלויה במוטב. בעוד שהטיפול של המבוטח בנפטר היה משמעותי, הוא נתפס יותר כטיפול מסור מאשר כניצול. בית המשפט לא מצא כל אינדיקציה להשפעה בלתי הוגנת על מערכת היחסים שהייתה למנוח עם אחרים, לרבות המתנגד. עוד טענה המתנגדת כי המוטב עשה שימוש פסול בכספי המנוחה וניצל אותה כלכלית. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות משכנעות לכך, והסברו של המוטב למעשיו לא נדחה לחלוטין. ככלל, המתנגד לא עמד בנטל ההוכחה בדבר השפעה בלתי הוגנת. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את ההתנגדות, וצו קיום צוואה יינתן בהתאם. כמו כן חויב המתנגד בהוצאות התובע בסך 10,000 ₪.