רע"א 48639-04-17

תקציר

בין המבקש למשיב היו יחסים חוזיים בניהול כלי רכב מוחרמים. המבקש פנה לבית המשפט בבקשה לערער על החלטתו של בית משפט קמא לקיים את חוות דעתו של מומחה בעניין, אשר היטיבה במידה רבה עם המשיב. המבקש טען כי יש לבטל את ההחלטה מאחר שחוות הדעת של המומחה לא התייחסה למספר סוגיות מרכזיות. המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה שכן יש להעלות את הטענות שהוצגו בפסק הדין הסופי. השופט חלק על טענתו המקדמית של המשיב ועבר לדון לגופו של עניין. השופט פירט את ההשלכות המעשיות של החלטת בית משפט קמא וקבע כי יהיה קשה לתקן טעויות פרוצדורליות בשלב הערעור, ובכך להצדיק התחשבות בטענות המבקש. השופט בחן כל אחת מטענותיו של המבקש ומצא כי רובן חסרות שחר, בעיקר בכל הנוגע לסמכותו של המומחה ולהבאת ראיות. עם זאת, השופטת מצאה ממש בטענת המבקש בנוגע להוצאות אחסנת הרכבים, והגיעה למסקנה כי קביעתו של המומחה בעניין זה נעשתה ללא סמכות מתאימה, המייצגת טענת צד שלישי, ולחילופין הייתה כרוכה בטעות מהותית. השופט קבע כי יש לתקן את החלטת בית משפט קמא כך שתשקף מסקנה זו, וחובת המבקש לשלם למשיב בגין הוצאות אחסנה הותנתה בתשלום בפועל של המשיב לחברת האחסנה, אלרון. כמו כן הורה השופט למבקש לכסות את הוצאות המשיב, בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, ומלוא סכום הערבות יועבר לבא כוח המשיב. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה ברוב חלקיה, וחוות דעת המומחה התקבלה, למעט התיקון בדבר הוצאות אחסון.