רע"א 2067/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של תיק משפטי מורכב הנוגע למשמורת על ילד קטין. תחילתו בבקשה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת להוציא קטין ממשמורת אמו, המשיב, ולהפקידו תחת השגחתה של משפחת אומנה במטרה לקבלו בסופו של דבר לאימוץ. החלטת הערכאה הנמוכה יותר התבססה על חשש ליכולתה של האם לספק סביבה יציבה ובריאה לילד, תוך ציון שיבושים בהסדר הטיפול בילד, חוסר שיתוף פעולה עם רשויות הרווחה וחוסר יציבות בחייה האישיים של האם. עם זאת, בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו, וסבר כי יש לתת לאם הזדמנות נוספת לגדל את ילדה, תוך הכרה בקשיים ובבעיות בהתנהלותה תוך התחשבות במאמציה לשיפור. המבקשים, ככל הנראה רשויות הסעד או גורמים אחרים המעורבים בתיק, הביאו את העניין לערכאה גבוהה יותר, בבקשה לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי. לאחר שיקול דעת מעמיק, הסכים בית המשפט העליון עם המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בפסק דינו. בית המשפט קבע כי פסק הדין המקורי של בית המשפט לנוער, שתמך בהוצאת הילד ממשמורת האם, התבסס על חששות תקפים בדבר סכנה מיידית ופגיעה אפשרית בקטין. בית המשפט העליון הדגיש את עליונות טובת הילד ואת הצורך של האם להשיב לעצמה את יכולתה ההורית, וציין כי אמונתו של בית המשפט המחוזי בשיפור הפוטנציאלי של האם אינה עולה על הפגיעה הצפויה בטובת הילד. השופט א' שטיין, יחד עם השופטים נ' הנדל וג' קרא, הגיעו למסקנה כי התערבותו של בית המשפט המחוזי בעניין אינה מוצדקת וקיבלו את הערעור, ובכך החזירו על כנם את פסק דינו המקורי של בית המשפט לנוער. פסק הדין מדגיש את חשיבות טובת הילד ומכיר בחומרת ההחלטות הנוגעות למשמורת הורית, תוך מתן פסק דין מקיף המתחשב במורכבות המקרה.