ה"פ 24968-12-13

תקציר

החלטת בית המשפט בבקשה להחייאת חברה סובבת סביב שני שיקולים מרכזיים: זהות המבקשים ותכלית החייאת החברה. המבקשים, שהם יורשות של בעל מניות ודירקטור, מבקשים להחיות את החברה לצורך העברת נכס הנדל"ן שלה. בית המשפט בוחן את מהות הבקשה וקובע כי העברת הנכסים תיטיב עם המבקשים באופן אישי ואינה פעולה נדרשת על פי דין, במיוחד כאשר מדובר בהעברת נכסים מהחברה לבעלי המניות. תכלית זו מעוררת ספקות בדבר החובה להחיות את החברה. באשר לזהות המבקשים, בהיותם יורשים, לא ברור אם היו מעורבים באופן הדוק בחברה או היו מודעים לפעילותה. עם זאת, היעדר ראיות התומכות בניתוקם מהחברה, יחד עם ירושת המניות שלהם לפני פירוק החברה, מצביע על רמה מסוימת של קשר. כתוצאה מכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי המבקשים אחראים לחוב האג"ח של החברה, ויורשים הן את זכויותיו והן את חובותיו של בעל המניות המנוח. החייאת החברה תשרת את האינטרסים הפיננסיים שלהם ולכן נחשבת לפעולה וולונטרית. טענת המבקשים בדבר אי קבלת שירותים מהמשיבה במהלך תקופת חוסר הפעילות של החברה נדחית, שכן בית המשפט קובע כי הפיקוח ושמירת המסמכים של המשיבה מהווים סוג של שירות. יתר על כן, ידיעת המבקשים על נכסי החברה מרמזת על אחריות מסוימת לחוב שנצבר. לפיכך, החייאת החברה מותנית בתשלום מלא של שכר הטרחה שטרם נפרע, אשר בית המשפט רואה בו דרישה סבירה בהתחשב בנסיבות. אין בהחלטה זו כדי לדון בזכויות המבקשים בחברה או בזכאותם לנכסיה.