ת"ד 5001-08-22

תקציר

בהתבסס על המידע שנמסר, בית המשפט קבע את אזור הענישה לעבירות של הנאשם. הערכים המוגנים בעבירות תעבורה, כגון זו, הם בטיחותם ושלמות גופם של משתמשי הדרך, והענישה צריכה לשקף את חומרת המעשים. במקרה זה, הערכים המוגנים נפגעו במידה בינונית, שכן רשלנות הנתבע הייתה בינונית עד נמוכה, והתאונה גרמה לחבלות של אדם אחד, שהיו חמורות אך לא קבועות. בתאונה היו מעורבים גם כלי רכב רבים ונפגעים, מה שמגביר את חומרת המקרה. בית המשפט שקל את עברו התעבורתי הבינוני של הנאשם, את הודאתו באשמה ואת פוטנציאל הנזק למשפחתו, מה שמציב אותו בשליש התחתון של קשת הענישה. אזור הענישה למאסר נקבע בין מאסר על תנאי לבין מאסר בפועל של עד 6 חודשים, אותו ניתן לרצות כעבודות שירות. תקופת הפסילה יכולה לנוע בין 6 חודשים ל-3 שנים. על הנאשם נגזרו 3 חודשי מאסר על תנאי, בהם מאסר על תנאי, עבודות שירות ופסילה של 11 חודשים, בניכוי הזמן שריצה מנהלית. בנוסף, חויב הנאשם לשלם לנפגע פיצוי בסך 4,000 ₪ בתשלומים חודשיים. העונש הוא על תנאי למשך שלוש שנים, שבמהלכן אסור לנאשם לבצע עבירה חוזרת או לנהוג בזמן פסילה, אחרת ניתן לגזור עליו עונש חוזר. זכות הערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי שמורה לשני הצדדים, ופרטי אופן תשלום הפיצויים מסופקים.