ע"א 22408-01-16

תקציר

פסק הדין הנדון קשור למחלוקת על ההרשאה להחזיק בחלקת קרקע. המערער טוען כי רכש את הקרקע הנדונה, אך השופטים קובעים כי טענתו אינה תקפה. הקרקע מסווגת כקרקע מוסדרת, כלומר חוק ההתיישנות אינו חל במקרה זה. פסק הדין דוחה את טענת המערער להרשאה, וקובע כי הרשאתו של בעל הקרקע להחזיק במקרקעין אינה "עוינת" לזכויותיו, ולכן אינה מהווה טענה תקפה. זאת ועוד, השופט קובע כי המערערת אינה יכולה להיחשב כרשות מכללא בשל נסיבות חריגות, במיוחד כאשר עסקינן במקרקעי ציבור. רשות החזקה בקרקע, גם אם הייתה קיימת, הייתה ניתנת לביטול בכל עת, ולא התקיימו התנאים להרשאה בלתי חוזרת. באשר לבקשת המערער לזהות את המקרקעין הנדונים, מציינת השופטת כי היא אינה מבוססת על מסגרת פרוצדורלית מוכרת כלשהי ואינה מביאה כל ראיה חדשה. לבסוף, ממליצה השופטת לדחות את הערעור ולהטיל על המערער הוצאות משפט בסך 35,000 ₪. השופט יונה אטדגי נותן את פסק הדין, אליו מצטרפים השופטים יהודית שבח ושאול שוחט.