ת"א 2228/80

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין בת"א (ת"א) 2228/80 **עפר וסלע בע"מ נ' מדינת ישראל**, המתמקד בעקרונות המשפטיים ובחדשנות המשפטית העולה מן ההחלטה. ### 1. רקע עובדתי ודיוני הסכסוך נסוב סביב ליקויי בנייה במחסנים שהקימה המבקשת עבור משרד הביטחון. הצדדים הסכימו על הליך בוררות בפני השופט (בדימוס) מ' צ'רנובילסקי. בשלב הסיכומים הכספיים, הוסכם כי הבורר יפסוק על סמך כתבי הטענות בלבד, ללא שמיעת ראיות או טיעונים בעל-פה. יומיים בלבד לפני מתן פסק הבוררות, הגישה המדינה "עדכון" המגדיל את תביעתה פי ארבעה (תוספת של 60 מיליון ל"י בגין ירידת ערך). הבורר קיבל את התביעה המוגדלת בפסקו מבלי לאפשר למבקשת להגיב עליה. ### 2. עקרונות משפטיים מרכזיים #### א. הזכות להזדמנות נאותה (סעיף 24(4) לחוק הבוררות) בית המשפט מדגיש כי הזכות לטיעון היא עקרון יסוד. פגם של אי-מתן הזדמנות נאותה לבעל דין להביא ראיותיו או לטעון טענותיו מהווה עילה לביטול הפסק. * **מבחן ה"הזדמנות הנאותה":** בית המשפט קובע כי פרק זמן של יומיים (או פחות) להגבת על תביעה חדשה ומהותית אינו עונה על דרישת ה"נאותות", במיוחד בבוררות שנמשכה שנים. * **חובת הבורר ליזום פתיחת הליך:** עקרון חשוב העולה מהפסיקה הוא שבמקרים בהם צצה סוגיה חדשה "ערב נעילה", על הבורר מוטלת חובה אקטיבית ("את פתח לו") לאפשר לצדדים להתייחס אליה, גם אם לא ביקשו זאת במפורש, כדי למנוע עיוות דין. #### ב. ביטול חלקי של פסק בוררות (סעיף 26(ב) לחוק) בית המשפט מיישם את העיקרון לפיו אין לבטל פסק בוררות במלואו אם ניתן להפריד בין החלקים הפגומים לחלקים התקינים. במקרה זה, דחיית תביעת המבקשת נותרה בעינה, ורק החיוב בגין תביעת המדינה (שהיה נגוע בפגם דיוני) בוטל והוחזר לבורר. #### ג. סוגיית האמון בבורר והחזרת הדיון המבקשת טענה כי איבדה את אמונה בבורר ולכן יש להעביר את הדיון לבורר אחר. בית המשפט מבחין בין **"זדון"** לבין **"שגגה"**: * כאשר הפגם נובע מפרשנות מוטעית של הבורר לגבי ההסדר הדיוני (שגגה), ולא מתוך כוונה לשלול את זכויות הצדדים, אין מקום להעביר את הדיון לבורר אחר. * בית המשפט קובע כי החזרת הדיון לאותו בורר היא הדרך היעילה והצודקת, שכן הוא כבר בקיא בפרטי הסכסוך המורכב. ### 3. חדשנות משפטית #### א. התניית החזרת הדיון בחובת הנמקה (גם כשאין חובה כזו בהסכם) זוהי החדשנות המרכזית בפסק הדין. הצדדים פטרו את הבורר מחובת הנמקה בהסכם המקורי. עם זאת, בית המשפט קובע כי כתנאי להחזרת הדיון אליו, **על הבורר לנמק את החלטתו החדשה**. * **הרציונל:** ההנמקה נועדה להפיג את החשש המוצדק של המבקשת כי הבורר כבר "ננעל" על דעתו. חשיפת שיקוליו של הבורר ("הוצאתם לאור מחביוני ליבו") היא הכלי להבטחת צדק ומניעת מראית עין של משוא פנים לאחר שהפסק המקורי בוטל. #### ב. מקור הסמכות להטלת תנאים (סעיף 26(ב) וחוק התרופות) בית המשפט מחדש בביסוס המשפטי לסמכותו להטיל תנאים (כמו חובת הנמקה) על בורר: 1. **פרשנות המונח "אם ניתן" בסעיף 26(ב):** בית המשפט קובע כי המילים "אם ניתן [לתקנו או להחזירו]" מעניקות לבית המשפט שיקול דעת רחב לקבוע תנאים שיאפשרו את קיום הפסק ותיקונו. 2. **היקש מדיני החוזים:** מאחר שהסכם בוררות הוא חוזה, בית המשפט שואב סמכות מ**סעיף 4 לחוק החוזים (תרופות)**, המאפשר להתנות אכיפת חוזה בתנאים המתחייבים מן הנסיבות. אכיפת הסכם הבוררות (על ידי החזרת הדיון לבורר) מותנית כאן בתנאי של הנמקה כדי להבטיח עשיית צדק. #### ג. הבחנה בין סעיף 15 לסעיף 24 לחוק הבוררות בית המשפט מבהיר את הגבול בין פנייה לבורר לתיקון פסק (סעיף 15) לבין בקשת ביטול מבית המשפט (סעיף 24): * סעיף 15 מיועד למקרים בהם בעל הדין עצמו אשם במחדל (למשל, לא הופיע לדיון מסיבה מוצדקת). * סעיף 24 מיועד למקרים בהם **הבורר הוא זה שפגם בהליך** (למשל, לא נתן הזדמנות לטעון). במצב כזה, לא ראוי שהבורר יהיה זה שיפסוק בטרוניה המופנית נגד התנהלותו שלו, ולכן הסמכות היא של בית המשפט. ### 4. סיכום אופרטיבי בית המשפט הורה על ביטול חלקי של הפסק (החיוב כלפי המדינה) והחזרת הדיון לבורר המקורי בסוגיית ירידת הערך בלבד, תוך קביעת תנאי מחייב: **על הבורר לנמק את פסיקתו בפרק זה ולהפריד בין רכיבי הפיצוי השונים.** המדינה חויבה בהוצאות המבקשת בסך 50,000 שקל.